מהצבא לפטיסרי לקרמיקה, הסיפור שמאחורי נוּמָה

כשאני אומרת עבדתי ביחידת טכנולוגיה בצבא ואז למדתי פטיסרי ואז עכשיו אני עושה קרמיקה, אנשים מסתכלים עלי עם אותה הבעה. הבעה שאומרת מה הקשר?

הדיוק

בצבא למדתי שדיוק הוא לא עניין של שאפתנות. הוא עניין של פונקציה. בפטיסרי למדתי את אותו דבר בשפה אחרת. קרם שלא עמד על הטמפרטורה הנכונה לא מתגבש. בצק שלא נח לא נפתח. ובקרמיקה, כל תבנית שאני מכינה עוברת ייבוש עיצוב שריפה בטמפרטורות מדויקות. הקשר הוא הדיוק. תמיד היה.

הבית

בצבא ובפטיסרי לא היה לי אפשרות לעשות משהו שיישאר. הקרמיקה נשארת. התבנית שאני מכינה נשארת בבית שנים. עם כל מה שנאפה בה. זה הסיפור של נוּמָה.

ועכשיו?

עכשיו אני מכינה תבניות קרמיקה בעבודת יד בסטודיו שלי. כל תבנית שונה קצת, כי כל יצירת יד שונה קצת. ואני גם אופה. כי למה לבחור?

יעל / נוּמָה