המצפן, המשקל והבצק: מה למדתי בדרך למבחן הגמר
מי היה מאמין שהמשקל הדיגיטלי מהשירות הצבאי שלי ביחידה הטכנולוגית, יחכה לי 16 שנים מאוחר יותר על שולחן העבודה בדנון?
הכאן ועכשיו
יש רגעים שבהם הכל מתחבר. אצלי זה קרה מול תנור לוהט ב"דנון". פתאום אני קולטת שעברו שנתיים של לימודים אינטנסיביים. שנתיים שהתחילו בקורס בישול, שם, מול קערת נירוסטה, נחתה עליי התובנה הראשונה: לישה של בצק היא בדיוק כמו לישה של חימר. אותה תנועה, אותה תחושה של חומר שנכנע לידיים, רק שהתוצר הסופי הרבה יותר טעים.
מהבישול המשכתי לקונדיטוריה, וזה פתח עבורי עולם חדש לחלוטין. עולם של כימיה, של מרקמים שמשתנים בשנייה, של טעמים, ובעיקר של טכניקות. מי היה מאמין שהפיסטולט, אותו מכשיר לריסוס צבע שאני מחזיקה בסטודיו לקרמיקה, הוא בדיוק אותו כלי שמשמש לריסוס פלוקאז' קטיפתי על עוגת אנטרמה?
הפלאשבק: 16 שנים לאחור
זה קרה בשיעור בצק פריך. הסתכלתי על המשקל הדיגיטלי הקטן שעל השולחן, וקפאתי לרגע. עברו 16 שנים
מאז שהשתחררתי מהיחידה הטכנולוגית (אל תשאלו מה עשיתי שם, אם אגלה לכם אצטרך להרוג אתכם, בנימוס, כמובן).
המשקל הזה היה בדיוק אותו משקל מהשירות הצבאי. אותה דריכות בשקילת חומרים. לימים הבנתי שגם בקונדיטוריה יש הרבה "לפי העין" שבא מהלב, אבל ברגע ההוא, כשמזגתי את הבלילה לתוך הקלתית, הבנתי שזו בעצם אותה פעולת יציקה שהכרתי כל כך טוב מהעבודה הטכנית בצבא. החומר משנה צורה, עובר מהכלי לתבנית, מתגבש. הדיוק הטכנולוגי פגש את היצירה.
המבחן של נוּמָה
העסק שלי, נוּמָה, הוא המבחן האמיתי שלי.
- מבחן היצירתיות: לשיטתי, עסק נמדד ביצירתיות שלו. אצלי זה לא רק המוצר, זה החיבור הטבעי שבין הקרמיקה לקונדיטוריה. הצורך לחדש כל הזמן דורש לאמן שריר יצירתיות אחר, כזה שלא נח לרגע.
- מבחן ההתמדה: להמשיך גם כשזה לא הולך "לפי המתכון". היו כשלונות בדרך, בטח שהיו. אבל למדתי לא לקרוא להם כשלונות. הם פשוט שיעורים שעוזרים לי לדייק את המסלול.
המסר: המצפן שלכם
אני רוצה לסיים באמירה שליוותה אותי מהצבא ועד היום: צריך לדעת ליהנות מהדרך, לא רק מהתוצאה. מהצד, קל לראות הצלחות של אחרים. לא תמיד רואים את ההקרבות, את הניסיונות בלילה בסטודיו, את העוגות שנזרקו לפח עד שהגנאש יצא בדיוק כמו שצריך.
והצלחה? זה מושג אמורפי. בעולם קפיטליסטי יגידו לכם שהצלחה היא עושר. בעולם רוחני יגידו שהיא אושר. האמת שלי? עושר לא יכול לקנות אושר, ואושר, עם כמה שהוא חשוב, לא קונה עושר.
אל תחפשו את המדדים של אחרים. חפשו את המצפן האישי שלכם. תחליטו מהי הצלחה עבורכם, בין אם זה קו ליניארי ברור או דרך פתלתלה, ולכו בה צעד אחר צעד.