השבועות האחרונים בנומה הרגישו כמו רכבת הרים של התרגשות. אתר חדש, מאות הודעות, תבניות שיוצאות מהתנור ועוברות לידיים שלכן, וחלום אחד שקם לתחייה מול העיניים שלי. זה משכר, זה ממלא, וזה גורם ללב שלי לדפוק בקצב שלא הכרתי. אבל השבוע, באמצע הריצה, משהו עצר אותי. זה לא היה טלפון מהספק ולא תקלה באתר. זה היה הגוף שלי.הגוף כשותף שקוףאנחנו רגילות להתייחס לגוף שלנו כאל מובן מאליו. כאל המכונה שפשוט אמורה "לספק את הסחורה". כשאנחנו בתוך ההיי של עסק חדש, אנחנו דוחפות עוד קצת, ישנות עוד פחות, ועונות לעוד הודעה אחת...