ימי שישי האחרונים שלי הפכו לסדנה נוספת. אני מגיעה לזוהר, המאסטר של הבצקים, ומפענחים כל גרגר קמח, כל קיפול וכל לישה, כדי להגיע לבצק שאפשר לומר עליו “וואו”. מפעם לפעם אנחנו מגיעים לתובנות, מדייקים, נכשלים, מצליחים, ובעיקר עוברים איזושהי דרך.​יש איזו אינטימיות מוזרה בלהגיע שוב ושוב לאותו מטבח.בפעם הראשונה עוד את “אורחת”, בפעם השלישית זה כבר מרגיש כמו סדנה מתמשכת - עם שפה פנימית, בדיחות פרטיות, ומבט קצר שמספיק כדי לדעת אם הבצק הולך לכיוון טוב או שצריך להתחיל מחדש.ללמוד ממאסטר, לא מספריש דברים שאפשר ...